<h1>תוספות ר"ש ב"ר אברהם משאנץ — פסחים</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[פסחים פ"ח ע"ב] לישא שפחה אינו יכול. וא"ת וימכור עצמו לעבד עברי ויהא מותר בשפחה, ותירץ הריב"א דבזמן שהעבד עברי נוהג הכי נמי אבל בזמן [הזה] (ש)אין (ה)עבד עברי נוהג כדאיתא בקידושין בסוף האומר [דף ס"ט ע"ב] דאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, ועוד אומר ר' דאפילו בזמן שהיובל נוהג אין זו תקנה למכור צד חירות שבו דאיסורא הוא כדאמרינן בפ"ק דקידושין [דף כ"ב ע"ב] עבדי הם ולא עבדים לעבדים, ומיהו אין אנו צריכין לתירוץ זה אלא למ"ד בפ"ק דקידושין [דף י"ד ע"א] מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית דפלוגתא היא התם, ועל תירוץ ראשון שפי' קשה לר' דהא בבית שני נוהג מיהא כמו שפי' ר"ת בגיטין פרק השולח [דף ל"ו ע"א] גבי הלל התקין פרוסבול משום קוש' דבראשונה הי' נטמן, וא"ת אכתי ישא ממזרת (וצד) [דצד] עבדות מותר בממזרת (כדתניא) [כדתנן] בפ' האומר בקידושין [דף ס"ט ע"א] אמר ר' טרפון יכולין ממזרים ליטהר ממזר נושא שפחה כו' ולכתחלה נמי קאמר כדמוכח בגמרא [שם] [ו]צד חירות נמי מותר בממזרת (כדמוכח) [כדתנן] בפ' עשרה יוחסין [שם] שחרורי ממזרי ונתיני מותרין לבא זה בזה, ותירץ ר"ת דאין זה תיקון להרבות ממזרים בישראל, ור' משה הכהן תירץ דלא אפשר לישא ממזרת שהרי מקודשת היא לצד חירות ונמצא צד עבדות משתמש באשת איש, וק"ל א"כ תפשוט הא דמיבעי לן בגיטין בפ' השולח [דף מ"ג ע"א] מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש (בן) [בת] חורין מהו את"ל התקדשי לחצאין מקודשת דחזיא לכולי' הא לא חזיא לכולי' כו' תפשוט מהכא דמקודשת דאת"ל אינה מקודשת א"כ ישא ממזרת [אלא ממזרת] אינו יכול לישא שאם היא מקודשת א"כ נמצא צד עבדות משתמש באשת איש [וליכא למימר] (ואם) [דאם] אינה מקודשת א"כ הויא בעילתו בעילת זנות הא לאו מילתא היא דלא תהי' בעילתו בעילת זנות אע"פ שאינה מקודשת מידי דהוי אממזר נושא שפחה שאין קידושין תופסין בה, וא"ת אכתי ישא חצי' שפחה וחצי' בת חורין, י"ל דההיא נמי אסורה דנמצא משתמש צד עבדות בצד חירות וצד חירות בצד עבדות ולא דמי לפרידה דאמר בחולין פרק אותו ואת בנו [דף ע"ד ע"א] שמרביעין עלי' מינה ולא אמרי' דאתי צד חמור ומשתמש בצד סוס וצד סוס בצד חמור דכלאים משמע שני מינים דומיא דשור וחמור דחרישה ופרידה מין אחד בפני עצמה היא, ומ[ה]אי טעמא פרידה מותרת לרכוב עלי' דלא חשיב כלאים דבהמה אלא א"כ שני מינים זה עם זה כמו שור וחמור אבל מין אחד אע"פ שבא משני מינים לא חשיב כלאים, ובתוספתא דמסכת כלאים [פ"ה ה"ד] איכא מאן דאסר וחשיב לה לפרידה כלאים ורבנן פליגי עלי', ומיהו לא אסר אלא מק"ו וכולי תלמודא דשרי לרכוב על הפרידה כרבנן, והכי תניא איסי הבבלי אומר אסור לרכוב על גבי פרידה מק"ו ומה אם במקום שמותר ללבוש שני חלוקין כאחד הרי זה אוסר תערובתו מקום שאסור לנהוג שתי בהמות כאחד אינו דין שיהא אסור בתערובתן אמרו לו והרי הוא אומר [מ"א א'] והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי אמר להם אין משיבין מתקוע אמרו לו הרי הוא אומר [שם ט"ו] ויעש הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוה ה' רק בדבר אורי' החתי, וא"ת ישא נתינית דשחרורי ונתיני מותרין לבא זה בזה (כדתניא) [כדתנן] בי' יוחסין, וי"ל לא מצי משום צד עבדות שבו, ותימא מאי שנא נתין שמוזהר בלא יהי' קדש ואסור בשפחה יותר מממזר דשרי והלא שניהם פסולי קהל מן התורה משום לא תתחתן כמו שפר"ת בהערל [דף ע"ו ע"ב], ולפי' הקו' נמי יש אמורא בהדיא דאסר לי' התם משום לא תתחתן, ואומר רת"ם משום דממזר קד(ו)ש ועומד לפי שנוצר מאיסור חמור דלא תפסי בה קידושין ולא שייך לאזהורי אלאו דלא יהי' קדש, ועוד קשה לר' דבמסכת יבמות משמע דנתין מותר בשפחה מהא דאמר ביש מותרות [דף פ"ה ע"ב] ממזרת ונתינה לישראל איכא בינייהו למאן דאמר מפני שהוא מרגילה הא [היא] מרגלא לי' פי' שיכול להכשיר זרעו שישא (בני) [בנו] שפחה, וי"ל דאע"פ שאין יכול לישא שפחה אלא באיסור לא איכפת לי' כיון שאינו יכול לטהר בשום ענין (אפילו) [אלא] על ידי איסור דהא גברא לא איכפת לי' באיסור דהא קנסיב ממזרת [או נתינה], וא"ת אכתי אמאי לא ישא שפחה ויבא עשה [דפו"ר] וידחה לא תעשה דלא יהי' קדש, וי"ל כיון שאנו יכולין לקיים שניהם יש לנו לקיים, ועוד התינח בדידי' אבל לדידה מי התיר לדחות הלאו ואפי' תהא חצי' שפחה וחצי' בת חורין מיהו אין בה עשה דלא מפקדא אתתא אפרי' ורבי', ועוד כי אתי עשה ודחי לא תעשה ה"מ היכא דבעידנא דקא מיעקר לאו מקיים עשה אבל הכא בתחלת ביאה עקר לה ללאו ולא(ו) מקיים עשה עד שעת הוצאת זרע.
[פסחים פ"ח ע"ב] לישא שפחה אינו יכול. מהכא משמע שצד שחרור אסור בשפחה, וכן בחולין פרק כל הבשר [דף קי"ד ע"ב] דאמר התם עבד בן שפחה אחי משוחררת יוכיח שמותר פרי עם האם ואסור פרי עם פרי, וקשה לר' על מה שפי' בקו' בהחולץ ובהערל דנתינים יש בהם איסור עבדות אם רוצה לומר דמשה גזר עליהם עבדות וכן יהושע ודוד ונאסרו משום עבדות איסור דאורייתא על ידי אותה גזירה לפי שנעשו עבדים דא"כ יהו חרורי אסורין בהן כמו בשאר עבדים ואנן תנן בי' יוחסין [דף פ"ט ע"א] גירי וחרורי ממזרי ונתיני מותרין לבא זה בזה, ובהערל הארכתי ב"ה. לישא שפחה כו'. תימא לר' דמשמע שאם הי' יכול לישא שפחה הי' מתוקן ואמאי והא אין קיום פרי' ורבי' בזה שוולדה הולך אחריה (ומוכח) [כדמוכח] ביבמות [דף ס"ב ע"א] דהיכא דליכא חייס ליכא קיום פרי' ורבי', וי"ל דהואיל (לפטור) [ופטור] מפרי' ורבי' מחמת האונס אי מצי למיעבד שבת כל דהו אפי' בלא חייס תו לא איכפת לו לתקוני טפי.
[פסחים פ"ח ע"ב] והלא לא נברא העולם אלא לפרי' ורבי' שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה. יש מקשי' אמאי לא מייתי קרא דפרו ורבו, ואומר ר' דליכא לשנויי משום דאמר בפ' הבא על יבמתו [דף ס"ב ע"א] דהיו לו בנים ומתו מחייב בפרי' ורבי' (דבעו) [דבעינן] לשבת יצרה וליכא אבל משום פרו ורבו לא מחייב הילכך אייתי קרא דלשבת דהניחא למאן דאית לי' התם הכי אלא למאן דלית לי' מאי איכא למימר, ועוד אפילו יש לו בנים קיימין שהוליד בעבדות (ו)לא קיים פרי' ורבי' דהא אין לו חייס וליכא אכתי שבת כדאמר התם דאפילו מאן דפטר גר שהיו לו בנים (בגרותו) [בגיותו] בעבד מודה שאין לו חייס, ויש מפרש דלא נקט פרו ורבו משום (ר') [רבו] דמהתם לא שמעי' שיש לנו לכוף את רבו (אע"ג) [כיון] דלא שייך ב[י]ה פרו ורבו, וקשה א"כ אפי' חצי' שפחה וחצי' בת חורין נמי הי' לנו לכוף את רבה אע"ג דלא שייך בה פרו ורבו משום שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה וכי תימא ה"נ והא אמרי' בסוף הבא על יבמתו [דף ס"ה ע"ב] מעשה בשפחה אחת שהיתה חצי' שפחה וחצי' בת חורין וכפו את רבה ועשאה בת חורין ואמר רב נחמן מנהג הפקר נהגו בה וטעמא דנהגו בה מנהג הפקר הא לאו הכי לא אלא נראה דהיינו טעמא משום שזה [ה]עבד פטור מפרי' ורבי' לפי שאינו יכול לקיים ובשביל ש[י]תחייב לא נכוף מידי דהוה (אבל) [אכל] עבדים שאין אנו כופין את (רבה) [רבם] לשחררם להתחייב בכל המצות אם לא מפני חשיבות המצוה שבשבילה נברא העולם וכן משמע בפ"ב דמגילה [דף כ"ז ע"א] דאמר התם איבעיא להו מהו למכור ספר תורה ישן ליקח בו חדש ת"ש אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה אלמא תורה בתורה שפיר [דמי] [ו]דחי דילמא תלמוד שאני דגדול תלמוד שמביא לידי מעשה לישא אשה נמי לא תהו בראה לשבת יצרה, והתם על כרחין מחמת חשיבות המצוה היא שהרי מחמת מצוה אחרת אינו יכול למכור, וא"ת ובחצי' שפחה וחצי' בת חורין אמאי לא עבדי תקנה שתוכל לקיים מצות פרי' ורבי' כמו בחציו עבד וחציו בן חורין שאנו עושין לו תקנה אע"פ שהוא פטור משום שהוא אנוס, וי"ל שאפי' (ישחררום) [ישחררוה] שמא לא (תייחס) [תקיים] משום דלא מחייבא, ועוד שאין בה צד חיוב, אבל זה יש צד חיוב שהוא מחויב אם הוא יכול.
<h2>דף ג:</h2>
[פסחים מ"ג ע"ב] סד"א כל שישנו בקום אכול מצה כו'. תימה היכי תיסוק [אדעתין] למימר הכי אדרבה איפכא סד"א דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה (והכא) [דהיכא] דאיכא לאקושי לחומרא ולקולא [לחומרא] מקשי', ואומר ריב"א דהאי דינא לא שייך בדבר שיש בו כרת דשייך בי' קרבן שלא יביא חולין לעזרה וא"נ לר' דהא איכא מאן דאמר חוב"ע לאו דאורייתא, ועוד דאמרי' בפ"ק דיבמות [דף ח' ע"א] (עליות) [בשמעתא דעליה] [עריות] שבתורה מאי איריא דמקשת להו (לאשת אח) [לאחות אשה] אקשינהו (לאחות אשה) [לאשת אח] ומשני לחומרא מקשי' אע"ג דאתי בהכי לידי חיוב חטאת, ותירץ ר' דס"ד הכי משום דאורחי' דקרא הוא דסיפי' מפרש לרישי' מ"ה הוה [ס"ד] למימר ד[ב]אכילת מצה תלוי דכתיבא בסוף אע"ג דאמר בריש ערכין [דף ג' ע"ב] ס"ד אמינא הני כהני הואיל וליתנהו [ב]כלאים בציצית נמי לתנייהו (ואו') [וא"כ] רישי' מפרש לסיפי' (מ"מ היכא ד)אפשר לומר [ד]בשני ענינים מסתבר טפי דרישי' מפרש לסיפי', ועוד י"ל כאן יותר [יש] לפטור נשים משום ג"ש דחמשה עשר מחג הסוכות דהוו מפטרי במצה כסוכה, יש מקשין (למימר אין) [לומר יהיו] נשים חייבות בציצית משום דדרשינן כל שישנו בלא תלבש שעטנז ישנו בגדילים כדמשמע בההיא דערכין גבי כהנים אם היו מותרין שלא בעידן עבודה, ומיהו אפי' לפי מה שפירש' דיותר יש לדרוש (דסיפי') [מסיפי'] לרישי' אפי' לקולא שייך להקשות איפכא שלא יתחייבו נשים בכלאים ובספ"ק דביצה [דף י"ד ע"ב] משמע דכלאים לא חזו למידי.
<h2>דף טז:</h2>
[פסחים נ' ע"ב] כאן שעושין שלא לשמה. תימה דרבא גופי' אמר בפ"ב דברכות [דף י"ז ע"א] כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא וי"ל דהתם מיירי שעוסק בתורה כדי להתייהר ולהתפאר ולקנטר את חבירו ואין [לומד] על מנת לעשות אבל הכא מיירי דומיא דההיא דקאמר לעיל יש שפל ונשכר דלא עביד כולה שבתא ולא עביד במעלי שבתא שאינו עושה מחמת שום דבר אלא מתוך שהוא עצל ואינו עושה מלאכה ואפי' הכי גדול עד שמים חסדו, ובירושלמי מצינו בפ"ק דברכות [ה"ב] ולא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב ולית לי' לר' שמעון בן יוחי שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא ואמר ר' יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אלו נהפכה שלייתו של אמו על פניו ולא יצא לעולם, ונראה דבכי האי גוונא מתוקמא ההיא דברכות ועוד יש ע"א כי ההיא דסוף לולב וערבה [דף מ"ט ע"ב] דכתיב ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה שאינה חסד אלא תורה לשמה זו היא של חסד תורה שלא לשמה אינה של חסד, איכא דאמרי תורה ללמדה היא של חסד ואפשר דבכי האי גוונא אמר מתוך שלא לשמה בא לשמה, ואותם שני לשונות דסוכה אחד הן שלא לשמה היינו שלא ללמדה ואית ספרי (דגרסי) [דלא גרסי] בהו אותו איכא דאמרי.
<h2>דף כ.</h2>
[פסחים נ"ג ע"ב] ור' יוסי לא סבר לה כר' שמעון. השתא אמרי' דבין ר' מאיר ור' יוסי סבירא להו כרבנן דפליגי עלי' דר' שמעון דלית להו שלא התנדב כדרך המתנדבין והא דתנן בנזיר [דף ט' ע"א] הריני נזיר מן הגרוגרות בית הלל אומרים אינו נזיר דחשבי' לי' נדר ופתחו עמו אומר ר' דמצי סברי לה ר' מאיר ור' יוסי דלא דמו להרי עלי מנחה מן השעורין דהתם איכא למימר (מיטענן) [מיטעי] קטעי וכי קאמר אלו הייתי יודע שאין מנחה מן השעורין חיילא עלי' ומיחייב אבל התם כולי עלמא ידעי דאין נזירות מן הגרוגרות ונדר ופתחו עמו כאלו הוה אמר הרי עלי מנחה מן העדשים דבההוא לא טעי והכי מסתבר למימר ולא אמרי כל הני תנאי כבית שמאי אע"ג דמצי למימר דסבירא להו דלא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר הזה והכי מוכח בהדיא בפ' המנחות והנסכים [שם] דבעי חזקי' מעיקרא לאוקומי מתניתא דהתם כבית שמאי ובמסקנא מוקי לה כבית הלל ובדאמר אלו הייתי יודע שכך כו' וחזקי' נמי מהדר בי' מדלא קתני הרי עלי מנחה מן העדשים כן משמע התם, ומיהו בריש פ' הריני נזיר מן הגרוגרות מסיק דבית הלל דקאמרי אינו נזיר סבירא להו כר' שמעון דאמר שלא התנדב כדרך המתנדבין, וזהו תימה לר' דא"כ ר' מאיר ור' יוסי ות"ק דר' שמעון כבית שמאי ועוד דמסקי' במנחות דבית הלל כת"ק דר' שמעון אתי ואע"ג דהתם בנזיר מסיק תנן התם ומייתי ההיא דמנחות וכולה סוגיא דהתם מיהו משמע כדמסיק תחלה דבית הלל כר' שמעון הויא מסקנא.
<h2>דף כא.</h2>
[פסחים כ"ו ע"א] שאני היכל דלתוכו עשוי. פי' בקו' ואין הנאת צלו נאסרת שאין זו דרך הנאתו וא"ת והא לא כתיב בי' אכילה וא"כ אפילו שלא כדרך הנאתו אסור י"ל משום דמעילה ילפי' חטא חטא מתרומה במס' מעילה בפ' הנהנה [דף י"ח ע"ב] ובתרומה כתיב אכילה, ולי נראה משום דהיכל מחובר ואין מעילה במחובר והא [ד]אמר דתלוש ולבסוף חברו יש בו מעילה כדמוכח במס' מעילה בסוף פ' הנהנה [דף כ' ע"א] הני מילי הקדישו ולבסוף חברו אבל חברו ולבסוף הקדישו לא כדמוכח התם והיכל חברו ולבסוף הקדישו הוא כדאיתא נמי במעילה בסוף ולד חטאת [דף י"ד ע"א] דאמר שמואל בונין בחול ואחר כך מקדישין, מיהו קשה מהא דאמר במס' ערכין פרק האומר משקלי [דף כ"א ע"א] גבי המשכיר בית לחבירו והקדישו כו' וקאמר כיון דדר בי' נפיק לחולין ומדנפיק לחולין אלמא יש בו מעילה מדאורייתא ובבנאו תחילה מיירי, וצריך לומר דההיא דסוף הנהנה (ד)דחויא בעלמא הוא דקאמר ריש לקיש אבל לפי האמת יש בו מעילה, וא"ת והא גבי ע"ז בפ' כל הצלמים [דף מ"ח ע"ב] תנן דאסור לישב תחת האשרה י"ל דאשרה דרך הנאה דלצל עשוי' ועוד דגבי ע"ז לא כתיב אכילה ואפי' שלא כדרך הנאה אסור, מ"ר.
[פסחים נ"ט ע"א] וכי תימא אשם לא מעכב. רש"י ל"ג לי', והדין עמו דבהדיא קתני בתוספתא [דנגעים פ"ח והובא במנחות דף ד' ע"א] הביא חטאתו קודם לאשמו לא הי' ממרס בדמו עד שמביא אשמו אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה אלמא בהדיא שאפי' החטאת אינו מתקדש לכפרה אלא א"כ ישחט אשמו קודם וא"כ היכי תיסוק אדעתי' דחטאת מעכבת ואשם לא מעכב ועוד הא דקתני כשם שהחטאת כו' היכי תלי אשם בחטאת.
<h2>דף כג:</h2>
[פסחים ל"א ע"א] מוסיף עוד דינר. פי' מוסיף עוד דינר (ל)אותו שהקדיש על הלואתו ופודה הנכסים שמקדיש יש לו לשלם אותו דינר שהרי הפסידו [ל]מלוה. קושי' דהקדש חמץ ושיחרור פי' בכתובות. מתוך הך שמעתא (יש) [צריך] לישב פרש"י דבבא קמא [דף ל"ג ע"א] שפי' שמעתא (דאשם) [דיושם] השור דמאן דאמר (אשם) [יושם] השור מצי לסלק לי' בזוזי ומאן דאמר הוחלט השור לא מצי לסלק לי' בזוזי (והא) [מהא] דקאמר הקדישו ניזק איכא בינייהו (ואי) [ואפי'] למאן דאמר (הוחלט) [יושם] נמי לא מצי מסלק בזוזי אחר [העמדה] בדין כדמשמע לשון גמרא דהתם דקאמר לב"ד הוא דקמזהר להו רחמנא א"כ בין לאביי בין לרבא דהכא אמאי הקדישו ניזק אינו מקודש והא איפכא [הו"ל למימר דמקודש דהא] רבא דאמר הכא אינו קדוש היינו טעמא כיון דאלו הוה לי' זוזי הוה מצי מסלק לי' בזוזי אשתכח השתא הוא דקא קני אבל אי (לאו) [לא] הוה מצי לסלקי' בזוזי הוי מקודש, ומיהו [בלא"ה] קשה אמאי לא קאמר [איכא בינייהו] לסלוקי בזוזי ושם הארכתי.
<h2>דף כט.</h2>
[פסחים כ"ח ע"א] ותנן נמי גבי ע"ז כו'. אומר ר' דרבנן דמתני' היינו ר' יוסי בפ' כל הצלמים [דף מ"ג ע"ב] אי נמי מצינן למימר דהיינו נמי דרבנן דהתם דאמרו לו אף הוא נעשה זבל ומגדל צמחים ורחמנא אמר [דברים י"ג] לא ידבק בידך מאומה מן החרם (דהא דשרי) [והא דשרו] הכא היינו משום דגבי חמץ כתיב [שמות י"ג] לא יאכל ואינו אסור אלא כדרך הנאה וכי האי גוונא לאו דרך הנאה הוא אבל בע"ז לא כתיב לא יאכל ואפילו [שלא] כדרך הנאה אסור, מ"ר. חמץ דלשאר מימות. דלא אשכחן דשני בשום דוכתא גבי חמץ ים המלח ומיהו לרבה נמי מועלת שחיקה דע"ז נמי בשאר מימות כדמוכח בסמוך דפריך שחיקה קשה לרבה ומשני כאן בים המלח כאן בשאר מימות. איפכא מסתברא. לשון איפכא לא נתיישב לי דמה שייך איפכא כיון שרבה השוה אותם. ע"ז דלא (ממאסא) [ממיסה] בעי שחיקה. נראה הי' לפרש דבעי למימר רב יוסף דבשאר מימות בעי שחיקה דבמאי דקאמר חמץ דממ(א)יס לא בעי פירור קאמר ע"ז דלא (ממאסא) [ממיסה] בעיא שחיקה ומסברא חמץ קאי אשאר מימות דבשאר מימות נמי ממ(א)יס כשהוא שרוי במים. וכן מוכיח נמי הא דתניא כוותי' דרב יוסף והשתא לא פליגי רבה ורב יוסף אלא בחמץ אבל בע"ז לא, אבל אינו יכול להיות דמסתמא אהא דקאמר (דבהלא) [רבה לא] בעי שחיקה דהיינו בים המלח קאי רב יוסף [ואמר] בעי שחיקה, ועוד אי לא פליג אלא בחמץ ולא בע"ז א"כ מאי תניא כוותי' דר"י ומאי קאמר שחיקה קשה לרבה, שוב חזר ר' ואמר דלא פליג אלא בחמץ וכי קמצריך שחיקה בע"ז היינו בשאר מימות אבל לים המלח שרי בעיני' כדתנן [בע"ז דף מ"ב ע"ב] גבי צורת חמה וצורת לבנה צורת ד(י)רקון יוליך לים המלח ולא מצריך שחיקה, וכן במעות חטאות המתות ובמקדש בזמן (הוה) [הזה] דקתני בהו ים המלח כדתנן בנזיר [דף כ"ד ע"א] ובמעילה [דף י"א ע"א] ולא מצריך בהן שחיקה, ולא מסתפק בהו תלמודא אלא הכא משום דקתני שוחק בריש[י'] דמלתא ואיכא למימר דקאי אכולה מלתא ולמסקנא דהכא הכי הוי אליבא דרבה חמץ וע"ז (שאין) [שוין] דבשאר מימות בעי שחיקה ופירור ובים המלח לא בעי שחיקה ופירור, וה"פ חמץ דלשאר מימות אשתמע שפיר גבי חמץ בעי פירור ע"ז דמשמע דמיירי בה בים המלח כדאיירי לעיל מינה גבי צורת לבנה צורת ד(י)רקון לא בעי שחיקה. ורב יוסף (ד)סבר דאע"ג דלעיל גבי צורת חמה איירי בי' ים המלח היכא דקתני סתמא מיירי בכל מימות ולהכי קאמר ע"ז דלא (ממאסא) [ממיסה] בעי שחיקה חמץ דנהמא דממ(א)יס לא בעי פירור וליכא בין רבה ורב יוסף אלא חמץ דנהמא בשאר מימות, ובכמה מקומות אשכחן דקתני ים המלח ומועיל בשאר מימות, ויש לפרש כולה בשאר מימות על ידי שחיקה כי ההיא דסוף כל הצלמים [דף מ"ט ע"ב] דתניא ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח דיש פדיון לע"ז ובחבית שנתערבה אמרינן בגמ' [שם] שקיל ד' זוזי ושדי בנהרא וכן בנזיר [שם] ובמעילה [שם] תנן הפריש מעות לנזירותו ומת מופרשין דמי חטאת ילכו לים המלח אלמא מעות של הקדש שאין להם פדיון בעי ים המלח (ובערבין) [ובערכין] [דף כ"ט ע"א] אמר ההוא גברא דאחרימנהו לנכסי' שקול חדא ושדי בנהרא וכן ביומא
פר' הוציאו [דף נ"ה ע"א] גבי לא היו שופרות לקיני חובה קאמר ונשקל ד' זוזי ונישדו בנהרא. הקשה ר' לרבנן דלית להו בע"ז מפרר וזורה לרוח ומה יעשו מע"ז אטו כל שעה יוליכנה לים המלח ודנתי לפניו על כרחי' ודאי שוחק ומטיל לשאר מימות לא מצי למימר כדמוכח בכל הצלמים [דף מ"ד ע"א] דתניא אמר להם ר' יוסי והלא כבר נאמר [דברים ט'] ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל אמרו לו משם ראי' הרי הוא אומר [שמות ל"ב] ויזר על פני המים לא נתכוין משה אלא לבודקם כסוטה הרי מדאצטריכו רבנן לההיא טעמא מכלל דלא מהניא שחיקה בשאר מימות והיינו טעמא לפי שהמים מוליכים אותו על ידות הנהר אבל לרבנן מפרר וזורה לרוח במקום שאין מגדל צמחים דבהכי סגי כדמוכח התם.
[פסחים י"ג ע"ב] אין מביאין תודה אחרת. פי' בקונטרס ואותו לחם פודין אותו ויוצא לחולין ויקח בדמים תודה [אחרת] או לחם לתודה אחרת, וקשה דבהדיא [אמר] בפ' התודה [דף פ' ע"א] הפריש (תודה) [מעות] ללחמי תודה וניתותר אין מביאין בהן תודה [אחרת, ועוד כיון] דאפילו לחם אין יכול להביא כיון שלחם לא חזי לתודה אחרת מאי שנא הדמים שנתחלל עליהם הלחם מן הלחם עצמו, וא"ת הא דפריך ונפרקינהו לחולין מה ריוח יש בה כיון שהדמים אסורין [י"ל] שמא תמצא (תורא) [תודה] שאבדה אי נמי יחלל המנה על שוה פרוטה [ו]אפילו לכתחילה [יכול] (כדמוכח במס' ערכין) במקום שאין הקדש מפסיד [כדמוכח במס' ערכין דף כ"ט ע"א].
